מקרה ההתעללות בפעוטות שהתרחש בראש העין כמו גם מקרים דומים שהתרחשו בשנה האחרונה, העלה באחת לשיח הציבורי את העדר הפיקוח על התינוקות והפעוטות במדינת ישראל.
הבעיה חריפה וזועקת לשמיים שכן עשו בעצמכם את ההשוואה: בכל גננת פוטנציאלית משקיעה למשל המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" ארבע שנות לימודים הכוללות גם שנת סטאז' שבמהלכן הסטודנטיות נמצאות תחת הדרכה, מעקב והערכה, לומדות לימודי פדגוגיה מעמיקים ונבחנות על כך ולבסוף בשנת הסטאז' עובדות במשך שנה שלמה בהנחייתן של חונכות, גננות מקצועיות וותיקות שנבחרו בקפידה.
לעומת זאת "גננת" או מטפלת לגילאי 0-3 צריכה רק תעודת זהות. אין צורך בהכשרה, אין צורך בניסיון ואין צורך אפילו להביא תעודת יושר מהמשטרה. קצת יחסי ציבור, קצת מילות חנופה להורים וזהו. עצוב.
למטפלת תפקיד קריטי בהתפתחות הילדים, היא נדרשת לכישורים פדגוגיים וניהוליים, עליה להיות מנהיגה עבור כל השותפים בעשייה החינוכית בגן הילדים, עליה לפתח את הילדים בתחום הרגשי החברתי והקוגניטיבי, עליה ליצור אווירה של העצמה ובטחון, עליה להיות פרופסיה הראויה לתפקיד משמעותי זה. אין ספק שהמדינה צריכה לספק טיפול חינוכי, איכותי ומפוקח בגילאים משמעותיים אלו. אלא שעד להסדרת העניין הכרוך בעלויות תקציביות גבוהות, מן הראוי ליצור מערכת בסיסית שתסנן את המעוניינות לשמש כמטפלות, לבדוק את כשירותן הנפשית ולהעבירן קורסים מינימליים במכללות שיאפשרו מתן רישיון.
ועד שגם זה יתרחש…איך נדע שהמסגרות אליהן אנו שולחים את הילד, הילדה הנכד והנכדה אכן ראויות? אכן לעולם לא נוכל להיות בטוחים לגבי הביטחון של ילדינו, אבל עלינו להיות כל העת "עם אצבע על הדופק" .
היכרות מעמיקה שלנו עם ילדינו יכולה לסייע בעניין, להלן כמה שאלות שעלינו לשאול את עצמינו:
- האם הילד מגיע בשמחה לפעוטון?
- האם הילד עובר בשמחה לידיה של המטפלת שלו?
- האם הילד מתנהג בבית כתמול שלשום או שיש נסיגה בהתפתחות שלו באופן פתאומי?
- האם הילד ישן בנחת או שהוא מתעורר לעיתים תכופות מסיבות שאינן ברורות ואף בצעקות?
- האם הילד נבהל מכל רעש חזק ופתאומי שהוא שומע?
- האם ילד הגמול מיום או מלילה חוזר להרטיב?
- האם הילד נעשה מופנם פתאום או אלים?
- האם הילד אומר משפטים שאמורים להדליק אצלינו נורה אדומה?
- האם הילד חוזר הביתה לעיתים קרובות עם חבלות בגופו?
שאלות אלו ועוד רבות אחרות יכולות לתת לנו תמונה כללית על מצבו הרגשי הנפשי והפיזי של הילד שלנו, אך לא תמיד. עלינו להיות עירניים "לתחושות הבטן שלנו" ואם משהו נראה לנו לא תקין, לא להתייחס לזה בשאת נפש. ניתן גם לבצע מידי פעם ביקורי פתע בפעוטון, לחוש את האווירה, לשוחח עם שאר המטפלות. כל האמור לעיל, יכול לסייע לנו לבחון האם הילד שלנו במצוקה, אך האם הילד שלנו מקבל את הטיפול והחינוך המיטביים? מטפלת היא לא בייביסיטר, מטפלת צריכה להיות גננת! עם הכשרה של ארבע שנות לימוד, לא מספיק להיות חמה ואוהבת, הילדים שלנו זכאים לחינוך הטוב ביותר, והגיע זמן שגם בדרגים הגבוהים יפנימו זאת.
